<h1>תשב"ץ סימן שצ"ח</h1>
<h2>דף מט.</h2>
מהר"ם אמר אדם הנודר לחבירו ליתן לו בנו למול או להיות בעל ברית שצריך לקיים לו ואע"ג דאמרינן דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בכאן שהוא מנהג בני אדם שנודרין בניהם זה לזה למול או להיות בעל ברית ומקיימין גם בכאן יש לקיים כדאיתא בבבא מציעא (דף ע"ד) האי סיטומתא קני פי' רושם של חביות וכו' (על) ובאתרא דנהיגי למקני ממש קנין כלומר הסיטומתא בשביל שהוא מנהג אף בכאן הואיל ומנהג הוא כמו שפירשתי צריך לקיים. הג"ה מיהו רבינו יחיאל מפרי"ש היה אומר דמתנה בעודה מעוברת אינו כלום משום דהוי דבר שלא בא לעולם ובדבר שיועיל קניין הוי מנהג אבל בדברים שלא יועיל קניין לא הוי מנהג ולא דמי לסיטומתא דהתם הוי דבר שבא לעולם ואתא המנהג להחשיב הסיטומתא כאילו היה קניין גמור אבל בדבר שלא היה מועיל בו קניין כגון דבר שלא בא לעולם לא מצינו שמועיל המנהג. עכ"ל.
